נקודת מפגש ברחבת אגם השיט (בפינה הצפון מערבית), גני יהושע, תל אביב.
לבאים עם רכבים פרטים ישנן שתי אפשרויות חניה:
אופציה 1: חניון גני יהושע, רוקח 94 תל-אביב יפו (חניון אחוזת החוף). משם הליכה בשביל המרכזי של הפארק לכיוון דרום עד לאגם.
אופציה 2: פארק הירקון - חניית כורכר, כניסה מרחוב רוקח רמת-גן מול מספר 74 (חנייה חינם). משם הליכה דרך שבע טחנות לעבר הפינה הצפונית מערבית של האגם.
דרכי הגעה אל פארק גני יהושע בתל אביב-יפו, באמצעות תחבורה ציבורית: אוטובוסים: 278, 44, 47, 48, 57.
רכבת ישראל: קו אשקלון - נתניה, קו באר שבע מרכז - כפר סבא, קו בית שמש - נתניה, קו בנימינה - רחובות, קו הרצליה - ירושלים/יצחק נבון

כשהשמש מתחילה לרדת על משעולי פארק הירקון מתחילות לעלות היללות. זוהי שירת התנים הזהובים המקבלים את פניו של הירח המסמל את תחילתו של עוד יום בחייהם העירוניים, המלאים בהרפתקאות בפארק גני יהושע וברחובות הסמוכים. התנים שפושטים מדי ערב על שבילי הפארק שבו לעיר אחרי גלות ארוכה, והם לומדים מחדש כיצד לחיות איתנו. העינים שלהם נוצצות מבין הצמחיה הנמוכה כשהם מביטים בנו מביטים בהם. הם סקרנים. גם אנחנו. המצרים הקדמוניים, שהתגוררו בגבעות אלו ממש, המליכו אותם לאלים ונתנו לאנוביס, אל התן, ללוות את המתים בדרכם האחרונה. אנחנו עדיין מנסים להבין איך לחיות איתם. הפארק מלא בחיות — חלקן יחזרו איתנו הביתה, מחלק נהנה בעודנו בפארק ומאחרות ננסה להמנע. החיות הסיננתרופיות מתגוררות לצד האדם ומשגשגות מעצם הקרבה אליו. הן נהנות מקיומנו, חיות מהזבל שלנו, מתרוצצות בגינות ובצידי הדרכים, מתגוררות על צמרות העצים ובצינורות הביוב. הן אוהבות לחיות לצידנו, גם אם אנחנו לא תמיד אוהבים לחיות לצידם. הצעידה בעקבות התנים ביללות זהובות מזכירה לנו שלא צריך להתרחק מהעיר כדי להתקל בטבע הפראי שעוטף אותנו ממש כאן, ושגבולות העיר, בדומה לגבולות החיבה שלנו, הם גבולות מלאכותיים בלבד. לא אמיתיים יותר מהאגם שנפרש לפנינו, לא מציאותיים יותר מהתמונה שמתגלה על המסך שלפנינו.